<h1>ראב"ן שו"ת סימן ק"ג</h1>
<h2>דף עא:</h2>
גוי שהביא משכון לראובן ללות עליו ליטרא, ולא היה לו לראובן וקיבל המשכון מיד הגוי ואמר לו שב והמתן לי, והוליך ראובן המשכון אצל שמעון ולוה הימנו בשם גוי בריבית, ולסוף כמה שבועות כשבאו לראובן פשיטים פדאו משמעון ונתן לו הקרן והריבית שקצץ עמו משמו של גוי, ואמר הגוי נתן לי ומערים שהוא נתן לו הפשיטים קודם [שנתן] הגוי, לפי שסובר (בו) מוטב שארויח אני ולא שמעון חבירי ולא [יהיו] פשיטים שלי בטלים, כה"ג מאי מותר או לא. נראה בעיני דאין בו איסור ריבית, דאע"ג דאמרינן אין שליחות לנכרי, נהי דלגוי אין שליחות לישראל מיהת יש שליחות, וראובן נעשה שלוחו של שמעון והלוה מעותיו לגוי על משכונו וקנאו לצורך שמעון ושמעון קנה המשכון ולא ראובן וראובן אינו לא לוה ולא מלוה אלא שליח בעלמא, ולא אסרה התורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה [שם ס"ט:] כמו שאמרת, וראובן שפודה המשכון של גוי מיד שמעון המלוה ממעות שלו אינו אלא כקונה משכון זה מיד שמעון שהרי קנוי היה לו לשמעון כמו שאמרנו. והוא הדין נמי בישראל הלוה מעות מגוי לצורך ישראל חבירו, שמותר לאותו ישראל שהוא שליח ביניהם לקבל הרבית מיד ישראל חבירו וליתנו לגוי משום האי טעמא נמי דנהי דלגוי אין שליחות לישראל מיהת יש שליחות ואותו ישראל שקיבל מעות מן הגוי לצורך חבירו אינו לא לוה ולא מלוה אלא נעשה שלוחו של ישראל וזכה בהם מיד הגוי לצורך חבירו וישראל המשלח הוא הלוה ולא השליח. והיכא אמרינן אין שליחות לגוי, כי ההוא דאיזהו נשך [שם] דקתני ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל חבירו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור, דהתם כשזכה ישראל הראשון במעות תחילה מיד הגוי לצורך עצמו זכה בהן והרי הן שלו ועכשיו הוא מלוה לישראל מעות שלו ומקבל ממנו רבית, ואפילו מקבלו לצורך הגוי והגוי אומר לו קבל לי רבית זה מיד ישראל אסור, כדקתני סיפא ואם העמידו אצל גוי מותר ופריך עלה כיון דאין שליחות לגוי הא הוא ניהו דשקיל מיניה ריביתא, שאין לומר בכאן שלוחו של ישראל הנותן רבית, שהרי זכייה זו לצורך הגוי וכיון דאין לו שליחות אין לו זכייה כמו דמוכח בסיפא דשמעתא, וכיון שאין הגוי זוכה בזכייתו של ישראל שאין ישראל נעשה שלוחו של גוי לזכות לו נמצא שישראל זה המקבל הרבית הוא עצמו זוכה בו והוא היה המלוה כמו שאמרנו ונמצא שהרבית בא מן הלוה [למלוה], לפיכך אינו מותר אלא אם כן נטל הגוי המעות מיד ישראל הראשון ונתנו לישראל השני כדמוקים לה רב פפא. אבל ודאי מנהג רמאות הוא שנהג בו ראובן בשמעון ולא עשה כהוגן שהוציא המשכון מידו ברמייה שמתחילה על דעת כן הילוה על ידו שיהא המשכון בידו עד שיפדנו הגוי ויקח כל הריבית.
